
ארמון פנה עלה מתוך הערפל כמו חלום שזוכרים רק חצי ממנו. היער שמר על הסודות שלו, אנחנו המשכנו ללכת, והערפל ליווה אותנו כל הדרך למטה, עד רגאלירה.
כל עמוד כאן התחיל כתיקייה של תמונות. אף אחד לא הקליד כיתוב, תאריך או מקום - התמונות כבר ידעו.
נתנו ל־TripStory בדיוק 23 תמונות ברישיון Creative Commons, ושום דבר מעבר לזה. אלה המקומות, הימים והפרקים שקיבלנו בחזרה - בלי שום עריכה.

פורטו התגלתה בערב הראשון, בתים היסטוריים צפופים על גדת הדואורו. עמדנו מול גשר הפלדה העצום והבטנו במים הרחבים שזרמו תחתיו. למחרת בצהריים שוטטנו בין סמטאות העיר העתיקה, שם פגשנו קירות אבן שקושטו באריחי קרמיקה כחולים מורכבים. מלמעלה נראו גגות הרעפים האדומים כמשטח אחד שנפרס עד לקו האופק.

טיפסנו בדרכים אל Sabrosa, שם נפרשו כרמי ענבים מדורגים על צלעות ההרים. בצהריים חצינו גשר פלדה מעל נהר רחב ידיים, משקיפים על המדרונות הירוקים. בשעות הערב, עצרנו ליד גדת הנהר. סירות עץ מסורתיות עגנו שם בשקט, נחות על המים לאחר יום ארוך בין שורות הגפנים האינסופיות של האזור.

ליסבון נפתחה מולנו עם גגות אדומים שצפו אל הים בבוקר היום הרביעי. חשמלית צהובה חרקה על המסילה בדרכה ברחוב מרוצף. ביום למחרת התקרבנו למגדל האבן העתיק שניצב על שפת המים, ובהמשך עמדנו בכיכר הרחבה שליד שפך הנהר והרגשנו את המרחב הפתוח של העיר הותיקה הזו.

מבנה צבעוני ניצב על פסגת הר מיוער בבוקר יום השישי. המשכנו אל ארמון גותי שנסתר בתוך גנים ירוקים ומטופחים. לפני שעזבנו, טיפסנו אל חומות האבן העתיקות של המבצר המבוצר. הנוף מלמעלה חשף את העיר כולה, מונחת בין צללי העצים וצריחי הארמונות שבלטו מתוך היער העבות והשקט שמסביב.

קירות אבן גזית משופשפים קיבלו אותנו בבוקר יום השביעי. צריח גותי נישא מעל גג הקתדרלה, ובכיכר המרכזית עמדה מזרקת שיש בודדה. בשעות הערב התרחקנו אל השדות הצהובים הרחבים. עצי אלון עמדו בשטח, קווים כהים על רקע האדמה שהתייבשה תחת השמש של סוף היום, מותירים את העיר מאחורינו.

קיאקים צהובים חתרו בין צוקי גיר גבוהים בבוקר הראשון. ירדנו במדרגות עץ תלולות אל חוף מבודד. ביום למחרת נשקף מפרץ תכול מוקף בצוקי אבן גבוהים. עם ערב, צבעו הצוקים הכתומים את חוף הים המבודד, כשהתרחקנו מהמים ומהסלעים, משאירים את החול מאחורינו בדרכנו חזרה אל הדרך הארוכה.
בוחרים קול כשהסיפור נכתב, מחליפים מתי שרוצים, ומשכתבים כל משפט. העריכות שלכם נשמרות.

ארמון פנה עלה מתוך הערפל כמו חלום שזוכרים רק חצי ממנו. היער שמר על הסודות שלו, אנחנו המשכנו ללכת, והערפל ליווה אותנו כל הדרך למטה, עד רגאלירה.

טיול יום מליסבון: 40 דקות ברכבת מתחנת רוסיו. כדאי להגיע לארמון פנה עם הפתיחה, ומשם לרדת ברגל לקינטה דה רגאלירה לפני שהאוטובוסים המאורגנים מגיעים.

סינטרה: כל ארמון פה נראה כאילו תכנן אותו ילד בן שמונה, נלהב במיוחד, עם תקציב צבע בלתי מוגבל. עשר מעשר. הרגליים שלנו עדיין לא סלחו לנו.